משנה: הָאִילְפָס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
אין ניאותין. אין נהנין מן השמן הנוטף בשבת אפי' לאחר שכבה אין נהנין ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן שהוקצה למצותו:
ואם נתנו מבעוד יום מותר. להניח כך:
מתני' אין ניתנין כלי תחת הנר. בשבת לקבל בו את השמן הנוטף לפי שהשמן שבנר מוקצה הוא ואסור לטלטלו וכשיפול להכלי יאסר הכלי בטלטול והוי מבטל כלי מהיכנו וזה אסור מפני שהוא כסותר:
ר' יהודה אומר וכו'. ארישא קאי ולקולא הוא דפליג שאפילו בכלי ראשון. הוא נותן את התבלין חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהן מבשלין את התבלין. ואין הלכה כר' יהודה:
אבל נותן הוא. תבלין לתוך הקערה שעירה לתוכה מן הקדירה:
או לתוך התמחוי. שהוא כמין קערה גדולה שלפעמים מערה הכל בתחלה לתוכו וממנו אל הקערות דכלי שני הוא ואינו מבשל:
האילפס והקדירה שהעבירן. מעל האש מרותחין לא יתן לתוכה תבלין דכלי ראשון הוא ומבשל ודוקא תבלין אבל מלח אפילו בכלי ראשון לפי שאינו מתבשל בישול גמור אלא בקדירה שע''ג האש:
הַכֹּל מוֹדִין בְּכֶלִי שֵׁינִי שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה בֵּין כֶּלִי רִאשׁוֹן מַה בֵּין כֶּלִי שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּאן 25a הַיָּד שׁוֹלֶטֶת וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כָּאן וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אֶלָּא עָשׂוּ הַרְחֵק לְכֶלִי רִאשׁוֹן וְלֹא עָשׂוּ הַרְחֵק לְכֶלִי שֵׁינִי (מתני'. הָאִילְפָס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין כול'.) אָמַר רִבִּי מָנָא. הָהֵן פִּנְכָּא דְאוֹרִזָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא. הָהֵן פִּנְכָּא דִגְרִיסָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא. דְּאַתְּ מְפַנֵּי לֵיהּ מִן אָתָר לָאָתָר. וְעַד כְּדוֹן הוּא רוֹתֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יהודה. דמתני' דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר וכו' מפרש אליביה דלאו דוקא חומץ וציר ממש קאמר אלא אף הדבר מלוח כמו ציר הוא והיין כמו חומץ דחריפותן ג''כ מסייען לבשל כמו הציר והחומץ:
הכל מודים וכו'. אפלוגתא דרבי יהודה ורבנן במתני' קאי ומפרש דלא פליג רבי יהודה אסיפא דבכלי שני הוא. והכל מודים שאינו מבשל וארישא הוא דפליג ולקולא כדפרישית במתני':
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. כלומר ובהאי גוונא הוא דמחלקינן ביניהן וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי:
אמר ר' יוסי כאן היד שולטת וכו'. כלומר הא דהתירו בכלי שני מפני שהיד שולטת בו ואינה נכוית ובכלי ראשון אין היד שולטת ולר' יוסי אם בכלי שני היד נכוית בו אסור:
א''ר יונה. דלא היא אלא כאן וכאן אין היד שולטת וכלומר הא דהתירו בכלי שני אפי' הוא רותח כל כך שאין היד שולטת בו והיינו טעמא שהתירו מפני שעיקר הדבר אינו אלא משום הרחק שלא יבא לבשל ע''ג האור והלכך בכלי ראשון עשו הרחק שלא יבוא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור אבל בכלי שני לא עשו הרחק דכולי האי לא גזרו. וגרסי' להא לעיל בפ''ק דמעשרות וכן הא דלקמן:
אמר ר' מנא ההן פינכא דארזא מסייע לאבא. הוא ר' יונה דר' מנא בריה הוה וכלומר שרואין אנו לזה הקערה של אורז ושל גריסין שמפנין אותה מאתר לאתר ועדיין הוא רותח האורז או הגריסין והרי דאף בכלי שני הוא רותח ולפעמים היד נכוית בו אלא דטעמא הויא מפני שלא יעשו הרחק בכלי שני:
הלכה: מָהוּ לִיתֵּן תַּבְלִין מִלְּמַטָּה וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אָסוּר. וְעִירּוּי כְּכֶלִי רִאשׁוֹן הוּא. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא. אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן כְּלֵי חֶרֶס בּוֹלֵעַ. תַּבְלִין אֵינָן מִתְבַּשְּׁלִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וְהָתַנֵּי אַף בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת כֵּן. אִית לָךְ לְמֵימַר. כְּלֵי נְחוֹשֶׁת בּוֹלֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
התיב ר' יוסי בר' בון והתני. התם אף בכלי נחשת כן דטעון מריקה ושטיפה ואף אם נשתמש בו מעירוי וכי אית לך למימר כלי נחשת בולע בתמיה אלא ודאי דטעמא משום דעירוי רותח בכלי ראשון הוא:
אמר ר' יוסי. מהתם לא מסייע לך דתמן בכלי חרס מיירי שהוא בולע הרבה ולפיכך החמירו בו אף בעירוי מכלי ראשון אבל כאן בתבלין אינן מתבשלין ממה שמערה עליהן:
חייליה. סייעתיה דר' יודה מן הדא דתנינן בפ' י''א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני אחד שבישל ואחד שעירה לתוכה רותח:
אסור. דקסבר העירוי ככלי ראשון הוא:
מהו ליתן תבלין. בשבת ולערות רותחין עליהן מלמעלה מכלי ראשון שהועבר מעל האש:
מָהוּ לַעֲרוֹת מִן הַקִּילוּחַ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם מְבַשּׁל. עָשָׂה כֵן בְּבָשָׂר וְחָלָב חַייָב משּׁוּם מְבַשּׁל. אָמַר לֵיהּ. כַּיי דָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְאֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר. כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. וָכָא אֵי זֶהוּ תַבְשִׁיל בָּרוּר. כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל האי מילתא פשיטנא לה כהאי דא''ר זירא בפ''ק דחלה איזהו חלוט ברור שחייב בחלה כל שהאור מהלך תחתיו וה''ה ה''נ כן איזהו תבשיל ברור שחייבין עליו משום מבשל כל שהאור מהלך תחתיו לאפ קי עירוי ולענין איסור גרידא הוא דאמרינן דהוי ככלי ראשון:
עשה כן בשבת וכו'. כלומר דהבעיא היא למאן דס''ל עירוי ככלי ראשון הוא אם לענין חיוב נמי הוא כך שאם עשה כן בשבת חייב הוא משום מבשל וכן בבשר וחלב דהוי כבישול גמור או דילמא כי קאמר לענין איסור גרידא בשבת או כבשר בחלב הוא דקאמר אבל לא לענין חיוב ומשום בישול:
מהו לערות מן הקילוח. כלומר הקילוח שיורד מן הקדירה מהו חשיב אם ככלי ראשון היא או לא וקאמר ר' חנניה דתליא בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דלמר דמחשב עירוי ככלי ראשון כן נמי להקילוח ולמר לא חשיב נמי הקילוח ככלי ראשון:
רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לַכֹּל הוּא נוֹתֵן. חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר׃ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מֶלַח בְּצִיר. יַיִן בְּחוֹמֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יהודה. דמתני' דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר וכו' מפרש אליביה דלאו דוקא חומץ וציר ממש קאמר אלא אף הדבר מלוח כמו ציר הוא והיין כמו חומץ דחריפותן ג''כ מסייען לבשל כמו הציר והחומץ:
הכל מודים וכו'. אפלוגתא דרבי יהודה ורבנן במתני' קאי ומפרש דלא פליג רבי יהודה אסיפא דבכלי שני הוא. והכל מודים שאינו מבשל וארישא הוא דפליג ולקולא כדפרישית במתני':
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. כלומר ובהאי גוונא הוא דמחלקינן ביניהן וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי:
אמר ר' יוסי כאן היד שולטת וכו'. כלומר הא דהתירו בכלי שני מפני שהיד שולטת בו ואינה נכוית ובכלי ראשון אין היד שולטת ולר' יוסי אם בכלי שני היד נכוית בו אסור:
א''ר יונה. דלא היא אלא כאן וכאן אין היד שולטת וכלומר הא דהתירו בכלי שני אפי' הוא רותח כל כך שאין היד שולטת בו והיינו טעמא שהתירו מפני שעיקר הדבר אינו אלא משום הרחק שלא יבא לבשל ע''ג האור והלכך בכלי ראשון עשו הרחק שלא יבוא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור אבל בכלי שני לא עשו הרחק דכולי האי לא גזרו. וגרסי' להא לעיל בפ''ק דמעשרות וכן הא דלקמן:
אמר ר' מנא ההן פינכא דארזא מסייע לאבא. הוא ר' יונה דר' מנא בריה הוה וכלומר שרואין אנו לזה הקערה של אורז ושל גריסין שמפנין אותה מאתר לאתר ועדיין הוא רותח האורז או הגריסין והרי דאף בכלי שני הוא רותח ולפעמים היד נכוית בו אלא דטעמא הויא מפני שלא יעשו הרחק בכלי שני:
משנה: אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין ניאותין. אין נהנין מן השמן הנוטף בשבת אפי' לאחר שכבה אין נהנין ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן שהוקצה למצותו:
ואם נתנו מבעוד יום מותר. להניח כך:
מתני' אין ניתנין כלי תחת הנר. בשבת לקבל בו את השמן הנוטף לפי שהשמן שבנר מוקצה הוא ואסור לטלטלו וכשיפול להכלי יאסר הכלי בטלטול והוי מבטל כלי מהיכנו וזה אסור מפני שהוא כסותר:
ר' יהודה אומר וכו'. ארישא קאי ולקולא הוא דפליג שאפילו בכלי ראשון. הוא נותן את התבלין חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהן מבשלין את התבלין. ואין הלכה כר' יהודה:
אבל נותן הוא. תבלין לתוך הקערה שעירה לתוכה מן הקדירה:
או לתוך התמחוי. שהוא כמין קערה גדולה שלפעמים מערה הכל בתחלה לתוכו וממנו אל הקערות דכלי שני הוא ואינו מבשל:
האילפס והקדירה שהעבירן. מעל האש מרותחין לא יתן לתוכה תבלין דכלי ראשון הוא ומבשל ודוקא תבלין אבל מלח אפילו בכלי ראשון לפי שאינו מתבשל בישול גמור אלא בקדירה שע''ג האש:
משנה: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַנֵּירוֹת מִיטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר הַדָּלֵק בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
חוץ מן הנר הדולק בשבת. אסור מטעם דשמא יכבה כשיטלטל אותו ובכל מוקצה דשבת הלכה כר''ש לבר מהאי דאנן קי''ל מוקצה מחמת איסור אסור כללא דמילתא כל מידי דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולא יומא כגון נר שהדליקו בו וכן טבלא שהניח עליה מעות והיו עליה בין השמשות וכיוצא בזה מה שבודל ממנו בין השמשות אסור לטלטלו בכל השבת וכן מוקצה מחמת חסרון כיס כגון דבר שאם משתמש בו נפחת הוא אסור ובהא אף ר''ש מודה וכן באוכלין אין לך שום אוכל שיהא אסור משום מוקצה דהכל מוכן הוא אצל שבת חוץ מגרוגרות וצימוקין שמניחין אותן במוקצה לייבשן אלו וכיוצא בהן מה שדוחה אותן בידים ולא חזו נמי למידי לפי שאינן ראויין לאכילה כלל שהן נסרחין וממתין להם עד שיתייבשו אלו אסורין הן משום מוקצה דאית בהו תרתי ובהא נמי ר''ש מודה:
ר''ש אומר כל הנרות מטלטלין. ואפי' נר שהדליקו בו בשבת מטלטלין אותו לאחר שכבה דלית ליה לר''ש לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמת איסור:
אבל לא ישן. דמאוס הוא וס''ל להאי תנא מוקצה מחמת מיאוס אסור:
מתני' מטלטלין נר חדש. שלא דלק בו נר מעולם ואינו מאוס דחזי לאשתמושי ביה מה שירצה:
הלכה: אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נוֹתְנִין מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. רִבִּי חַגַּי בָעֵי. כָּבָה מִבְּעוֹד יוֹם וְנִתְוָדַע לוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. חֲבֵרַייָא בָעֵי. כָּבָה בַשַּׁבָּת זוֹ וְנִתְוָדַע לוֹ בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁהוּא בְעֵינוֹ וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ 25b אֶלָּא דָבָר אֶחָד בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. הֲרֵי שֶׁמֶן בְּנֵר הַרֵי בְעֵינוֹ הוּא וְאֵינוּ בַהֲכֵנוֹ. לְכָךְ נְתָנוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיִּכָּלֶה בַנֵּר. הָתִיב רֵישׁ לָקִישׁ. הֲרֵי חִטִּין בִּזְרִיעָה בְּעֵינָן הֵן וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ. לְכָךְ נְתָנוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיִּכְלוּ בַקַּרְקַע. הָתִיבוֹן. הֲרֵי בֵיצִים לָאֶפְרוֹחִים הֲרֵי בְעֵינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן. לְכָךְ נְתָנָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁייֵעָשׂוּ אֶפְרוֹחִין. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי עִיטּוּרֵי סוּכָּה הֲרֵי בְעֵינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן. שַׁנְייָא הִיא. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילָךְ בַּהֲכֵנוֹ הֵן. הָתִיב רִבִּי חִינְנָא. הֲרֵי מוּכִּין שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ הֲרֵי בְעֵינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן הָכָא בְכֵלִים. וּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן בָאֲכָלִין. הָתִיב רִבִּי נָסָא. הֲרֵי מוּקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא נָגַע בּוֹ הַרֵי הוּא בְעֵינוֹ וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ. הָכָא בְכֵלִים. וּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן בָאֲכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו. כלומר גרוגרות וצימוקין שהן מוקצין מחמת שאינו נוגע בהן ומקצה דעתו מהן עד שיתייבשו והרי הן בעינן ואינן בהכנה. ומשני הכא מה דאמר ר' יוחנן בכלים ותמן באוכלים:
הרי מוכין שנתפזרו. בשבת מן הכסת הרי בעינן הן ואינן בהכנן דאסור ליגע בהן משום מוקצה. הכא מה דאמר ר' יוחנן אין לך דבר וכו' בכלים קאמר ותמן באוכלים כלו' דלאו כלים נינהו אלא כבאין מן האוכלין כמו נוצות מבעלי חיים וכיוצא בהן:
והרי עיטורי סוכה. נויי סוכה שאסורין ליהנות משום דהוקצו למצותן והרי הן בעינן ומשני שאני וכו' דכל שבעה הן בטלין ע''ג סוכה והרי הן כאינן בעינן אלא שמכאן ואילך אחר ז' ימי החג הן בהכנן ולא דמי לכלי שתחת הנר שכל שעה הוא בעין אלא שהקצה דעתו ממנו כל השבת:
הרי חטין בזריעה. כשזורען הקצה דעתו מהן ואע''פ שהרי הן בעינן בקרקע וקאמר דגבי חטים נמי כן הוא דלכך ניתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע והרי הן כמי שאינן בעין וכן הרי בצים וכו' שמשעה ראשונה נתנו תחת התרנגולת שיעשו אפרוחין ויכלו הבצים:
הרי שמן בנר. הרי השמן גופו שבנר בעינו הוא ואינו בהיכנו שמקצה דעתו ממנו ואמאי קאמרת שאין לך אלא דבר אחד בלבד ומשני שאני השמן שלכך נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר ולא הוי דבר שהוא בעינו כמו הכלי דמתני':
אמר ר' יוחנן אין לך דבר שהיא בעינו ואינו בהיכנו. כלומר שאע''פ שהיא לפניו והוא בעינו מ''מ אינו כמוכן לו מפני שמקצה דעתו ממנו ואין לך אלא דבר אחד בלבד כגון האי דמתני' שנותן כלי תחת הנר והרי הכלי בעינו ואינו בהיכנו מחמת השמן הנוטף מן הנר ונופל לתוכו:
גמ' ר' חגיי בעי כבה מבע''י ונתוודע לו משחשיכה. ולא קודם לכן מהו אם אותו השמן שבנר מוקצה הוא הואיל ולא נתוודע לו עד שחשיכה הקצה דעתו בין השמשות ממנו או דילמא מכיון שכבה מבעוד יום לא הוי מוקצה אע''פ שלא נתוודע לו וכן חברייא בעו אם כבה בשבת זו וכו' ונמי בכה''ג מיתפרשא ונ''מ נמי שאם נתן הכלי תחתיו דכסבור היה שעדיין דולק מי הוי כמבטל כלי מהיכנו הואיל ולא נתוודע לו או לא. ולא איפשטו הני בעיי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source